על צהבת ילודים וברית מילה

בראשית דבריי אבקש להדגיש נקודה חשובה ומהותית, שהיא המתווה את הלך הרוח בכתיבת הדברים הבאים. חשוב לדעת שברית מילה היהודית הינה אקט דתי ולא רפואי, כך היא מוגדרת בחוק וכך המציאות מראה.
מבחינה רפואית ברית המילה איננה פולשנית היא רק ברמת העור, וממילא היא יותר דומה (בצד הרפואי שלה) לניקוב חורים למיניהם (פירסינג) או להבדיל לקעקוע.
איננו זקוקים להגדרת החוק כדי להבין שברית המילה היא הלכתית דתית ולא רפואית, שכן עוד טרם נתייסדו החוקים המדיניים וכבר אלפי שנים שהחזיקו עם ישראל בברית המילה.
מי שמעוניין להחכים עוד בנושא מוזמן לקרוא מאמר שכתבתי על כך באתר שלי – "למה עושים ברית מילה? -אספקט היסטורי ושייכות לאומית".
ובכל אופן, מבחינה הלכתית דתית אנחנו מחויבים לראות שיש לרך הנימול כשירות רפואית לעבור ברית מילה.

אחת התופעות השכיחות ביותר אצל יילודים ועלולה לגרום לדחיית הברית מזמנה המקורי (היום השמיני), היא תופעת הצהבת.
וכאן נשאלות השאלות הבאות לרוב ע"י הורים לקראת מילת בנם:

מהי הצהבת?
ממה היא נגרמת?
האם הצהבת מסוכנת?
מתי היא דוחה ברית?
ומה אם הרופא מאשר לקיים ברית?

ובכן הצהבת היא תופעה שיכולה להיות הן פתולוגית והן פיזיולוגית. הצהבת נגרמת כתוצאה מכך שחלק מרכיבי הדם – הכדוריות האדומות – סיימו את תפקידן במחזור הדם, והן צריכות להתפרק לחומרי יסוד, ולחזור אל מחזור הדם בצורה חדשה או להיפלט אל מחוץ לגוף כפסולת. כאשר הכבד איננו מתפקד כראוי, פירוק הבילירובין איננו מתבצע וכך נוצר עודף של בילירובין שמתבטא בגוון צהוב בעור, בעיניים ובהפרשות.

בצהבת פתולוגית, מדובר על תהליך של כשל תפקודי בכבד והיא מוגדרת כמחלה. לא נתייחס לצהבת זו כאן במאמר הזה, שכן היא איננה הצהבת השכיחה ביילודים.
בצהבת פיזיולוגית, מדובר על חוסר בשלות של הכבד, כאשר בדרך כלל התופעה נעלמת מעצמה בזמן שהכבד מבשיל ומתפקד כראוי. תופעה זו קיימת ביילודים ושכיחה מאד. כאשר אחוז הבילירובין בדם הוא גבוה (מעל 20%) יש סכנת נזק מוחי, ולכן כבר מערכים של 16-18% מכניסים את היילוד לאינקובטור טיפולי באור אולטרה סגול על מנת לפרק את הבילירובין. בערכים נמוכים יותר, לא ידוע על סכנה ברורה.

ברוב היילודים, החל מ-10% כבר נראים סימנים של צהבת בגוף. כאשר המוהל בא לקיים את הברית ורואה לפניו ילד צהוב, הוא בודק אותו מספר בדיקות פשוטות כדי לוודא שאכן הילד צהוב ואין זו הטעייה אופטית. אם אכן התברר שהילד צהוב, מבחינה הלכתית המוהל צריך להימנע מקיום הברית שכן בהלכה נפסק שילד בעל מראה ירוק (כנראה שזה צהוב בלשון חז"ל) איננו נימול עד שיחזור מראהו למראה שאר היילודים.

בנקודה הזו ישנם מספר דעות, יש מוהלים שלמדו מרבותיהם לתת משקל משמעותי לאחוז הבילירובין בדם, ובערכים מסוימים הם מבצעים ברית למרות המראה הצהוב של הילד. ויש מוהלים שכלל אינם מתחשבים באחוז אלא קובעים אך ורק לפי מראה עיניים. ולכן, זה המקום שבו אתם תתנו את הסמכות המקצועית למוהל שלכם ותסמכו עליו, הרי אין חכם כבעל ניסיון.
עד עתה עניתי על רוב השאלות לעיל. נשארה איפוא השאלה האחרונה "ומה אם הרופא מאשר לקיים ברית?" ועליה אענה במעשה שהיה.

לא מזמן הוזמנתי לקיים ברית, ובבואי בדקתי את הילד והנה הוא צהוב. בדקתי אותו במספר בדיקות המוכרות למוהלים, ואני רואה שהילד אכן צהוב לגמרי. הרופאה אמרה שאין לו כלום, וגם ראיתי את טופס השחרור ואת הבדיקות לאחר מכן ושם כתוב 8.2% ומשכך כלל לא הייתי אמור לראות בו סימני צהבת! אלא שהתברר שהבדיקה שנעשתה היא בדיקה עורית ולא בדיקת דם. האמא על פי עצתי חזרה אל הרופאה והתעקשה לקבל בדיקת דם, הסוף היה שהילד אכן היה צהוב בערכים כמעט כפולים ובאמת שלא היה ראוי לקיים כך את הברית.
למעשה אסכם את העניין כך, אתם צריכים לבחור את איש המקצוע הטוב ובעל הניסיון ולתת לו את סמכות ההחלטה המקצועית.

 

נכתב באדיבות: המוהל אפרתי יהונתן, מוסמך עם רישיון משרד הבריאות.
בעל תואר B.ed במתמטיקה ובעל ניסיון רב בתחום הבריתות מאז 2005.
מוסמך מטעם הרבנות הראשית ומשרד הבריאות, ומבוטח בביטוח מקצועי על ידי סוכנות שור מורשה ללויידס.
ניתן ליצור קשר:
בטלפון: 054-8490897 
באתר האינטרנט: www.efratymohel.com 
או בדוא”ל: [email protected]

 

 

תגובות סגורות