מהי היפרדות שליה?
היפרדות שליה (Placental Abruption) הינה מצב בו השלייה נפרדת מדופן הרחם במהלך ההריון. לשליה תפקיד מכריע בהתפתחות העובר בהריון. השליה עוטפת את העובר, מחברת אותו לדופן הרחם (כלומר אל האם), מעבירה אליו מזון וחמצן ומסייעת לפינוי הפסולת של העובר. בנוסף, מיצרת השליה הורמונים הקשורים להריון.
היפרדות שלייה יכולה להיות חלקית או מלאה. היפרדות השליה גורמת לדימום באזור "מיטת השלייה" (האזור בו היא מעוגנת לרחם) – לרוב הדימום מסתמן כדימום ווגינאלי (לדני). ככל שאחוז ההפרדות גבוה יותר (כלומר יותר שטח "נפרד" מדופן הרחם) וככל שההפרדות יותר "אקוטית" (בניגוד להפרדות כרונית שהינה תהליך איטי ביותר) אזי המצב מסוכן יותר לאם ולעובר.
סכנות
הסיכון לאם מהפרדות השלייה נובע מהדימום. כמות הדימום עלולה להיות מאסיבית ביותר (למרות שלא תמיד הדימום נפלט כדימום ווגינאלי ולעיתים הוא נשאר "מוחבא" מאחורי השלייה) ולגרום להפרעה באספקת הדם לשאר חלקי הגוף. ההפרדות מחייבת טיפול באם הכולל השגחה, עירוי נוזלים ולעיתים עירוי מוצרי דם.
הסכנה לעובר נובעת מירידה בכמות הדם (ולחץ הדם) אשר הוא מקבל, וכתוצאה מכך ירידה במעבר החמצן לעובר. במקרים קשים ההפרדות עלולה לגרום למצוקת עובר ומותו של העובר.
סימנים
הסימנים המאפיינים היפרדות שליה הם:
- דימום (ב-90% מהמקרים)- במחקריים שנעשו בעשורים האחרונים נמצא כי נכון להיום מדובר באחד הגורמים השכיחים ביותר לדימומים המתרחשים בטרימסטר השלישי (השליש האחרון של ההריון).
- כאבים חזקים בבטן או בגב – בהתאם למיקום הפרדות השליה
- התקשות הבטן
- לעיתים תחילת צירים
- אם אחוז ההיפרדות נמוך, יכול להופיע דימום ללא כאבים.
גורמי סיכון
לצערינו הסיבה המרכזית להיפרדות השליה אינה ברורה. שכיחות התופעה היא כ-1/200 הריונות. הסיכון עולה עקב המצבים הבאים:
- יתר לחץ-דם (כרוני או עקב רעלת הריון)
- ירידת מים מוקדמת
- "טרומבופיליה" (מצב המגביר את קרישתיות הדם)
- הפרדות שליה בהריון קודם
- עישון
- קוקאין
- שרירני רחם
- חבלה לבטן
שימי לב: במקרה של דימום חשוב לפנות מיידית לבדיקת רופא, כדי לאבחן האם מדובר בבעיה או בהפרשה דמית לא מסוכנת.
טיפול
הטיפול לאחר אבחנה של היפרדות שליה משתנה בהתאם למצב העובר, עוצמת הדימום וכמות הדם שאבד. אם העובר קטן מ-36 שבועות ואינו מראה סימנים למצוקה עוברית ואם האם איננה סובלת מתסמינים קליניים, ניתן להסתפק במעקב ומנוחה ולהמתין עד לשלב שבו העובר מגיע לבשלות. אך במקרים בהם העובר כבר בשל ללידה, יש ליילדו. בכל מקרה, במצבים שבהם האם או העובר נמצאים במצוקה בהתאם לצורך, יש לשקול זירוז לידה או ניתוח קיסרי (בהתאם לגיל ההריון ורמת הסיכון לאם ולעובר). כאשר היפרדות השליה הינה חמורה והדימום רב יש לתת מנות דם לאם.
יולדות שילדו לאחר היפרדות שליה צריכות להישאר למשך כשבעה ימים בבית החולים לצורך ניטור קפדני כדי שניתן יהיה לאבחן דימומים ותסמינים שונים ולטפל מוקדם ככל האפשר.
סיכום
הפרדות שליה – מצב העלול לסכן את האם והעובר ויש להגיע לרופא ללא דיחוי. בעזרת טיפול נאות, רוב הנשים והתינוקות שעוברים אירוע מסוג זה, יוצאים ללא פגע.